Yoma
Daf 10b
משנה: הַפַּיִיס הַשֵּׁנִי מִי שׁוֹחֵט מִי זוֹרֵק מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִים הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וְהַקְּרָבַיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַחֲבִיתִּים וְהַיָּיִן. וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכִין בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּדֶרֶךְ הִילּוּכוֹ הָיָה קָרֵב׃
Traduction
La seconde opération du tirage au sort fixait: 1. Celui qui égorge, 2. Qui verse le sang, 3. Qui enlève la cendre de l’autel intérieur, 4. Qui nettoie les lampes, 5. Qui apporte les membres à l’escalier, savoir la tête et le pied droit de devant, 6. Deux autres pattes, 7. La queue, et la dernière patte, 8. L’estomac et la poitrine, 9. Les deux côtés, 10. Les intestins, 11. La farine, 12. Les gâteaux frits, 13. Les vins des libations; soit ensemble, 13 servants admis à l’honneur de ce service. Ben-Azaï dit en présence de R. aqiba, au nom de R. Josué: on devait offrir les divers membres de la façon dont la victime marchait de son vivant (savoir: la tête, un pied, la poitrine, l’estomac, deux pattes, les 2 côtés, la queue et la dernière patte).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפייס השני מי שוחט. אע''ג דשחיטה לא בעי כהונה מ''מ הואיל ותחלת עבודת קרבן התמיד היא תיקנו בהפייס כי היכי דלא ליתי לאנצויי משום דחביבא עלייהו:
מי זורק וכו'. כל אלו העבודות דקחשיב להו והן בשלשה עשר כהנים כדקתני בסיפא כולן נמשכין הן אחר מי שזכה בפייס זה ומי שיצא בפייס הוא השוחט תמיד של שחר. והשני שהוא עומד בצידו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורקו. והשלישי סמוך להשני מדשן מזבח הפנימי שהוא מזבח הקטרת. והרביעי שבצדו מדשן את המנורה ומטיב את הנרות. והחמישי הוא המתחיל להעלות אברי התמיד להכבש והוא מעלה הראש והרגל הימין לכבש. והששי מעלה שתי ידים. והשביעי מעלה העוקץ הוא הזנב. ורגל של שמאל. והשמיני מעלה החזה והגרה. והתשיעי מעלה שתי דפנות. והעשירי מעלה הקרביים. והאחד עשר מעלה סולת הנסכים. והשנים עשר מעלה החביתין של כ''ג שהיא קריבה בכל יום עם התמידין חצי עשרון בבקר והחצי בערב שנאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב. והשלשה עשר מעלה היין של נסכים:
ושלשה עשר כהנים זוכין בו. בהפייס הזה כדפרישית על סדר העבודה השנויים כאן:
אמר בן עזאי וכו' דרך הילוכו היה קרב. האברים שלו הראש והרגל. החזה והגרה. ושתי ידים. ושתי הדפנות. העוקץ והרגל. ות''ק סבר הטוב והיפה קרב תחלה כלומר גדולי האברים הן קודם כדקחשיב להו והלכה כתנא קמא:
אֵון מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ׃ מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. אֵין אוֹמְרִין (מִמֶּנּוּ) [מִמִּי] בַּמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא הַמְמוּנֶּה הָיָה 10b מַגְבִּיהַּ מִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאֶחָד מֵהֶן וְהֵן יוֹדְעִין שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה הַפַּיִיס (מְהַלֵּךְ) [מַתְחִיל]. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לְאוֹהָבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. כְּמִין קּוֹכְלִיַיס הָיוּ עוֹשִׂין. כֵּיצַד הָיָה הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. לִימִין לִשְׂמֹאל. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. מִו מַה דְתַנֵּי. מִי שֶׁזָּכָה בִקְטוֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעַל יְמִינוֹ. אוּף אַתְּ לְמַחְתָּה. הָדָא אָֽמְרָה. לִימִין הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִילפַיי. הָכֵינִי. לִשְׂמֹאל הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. הַזּוֹכֶה זִכֶּה לִימִין. מוּטָּב שֶׁיִּזְכֶּה לְמִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפַּיִיס שְׁנֵי פְעָמִים מִזֶּה שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו הַפַּיִיס אֶלָּא פַעַם אַחַת בִּלְבַד.
Traduction
On n’admettait pas le pouce, est-il dit, à cause des trompeurs''. On ne disait pas au Temple par qui l’on commence à compter, mais le préposé levait le turban de l’un des assistants, de façon à savoir par qui le tirage au sort commence. Mais n’y avait-il pas à craindre que le préposé, voyant auprès de cet homme un ami ou un parent, ne modifie le compte de façon à le favoriser et à le faire admettre au service? C’était impossible en raison de la disposition des hommes en cercle (ou spirale, coclia''). Comptait-on les doigts levés, en passant de droite à gauche de l’individu désigné, ou à l’inverse? R. Aboun b. Hiya dit: de ce que l’on a enseigné qu’en ayant eu la faveur d’être désigné pour offrir l’encens, on dit aussitôt à son voisin de droite de bénéficier de l’honneur à tenir l’encensoir;il est prouvé que l’énumération passe à droite. Un disciple de R. Yona dit, au nom de R. Hilfia, avoir entendu dire par celui-ci que l’on continue le compte à gauche, de façon que le dernier voisin de droite (sur lequel le compte a déjà passé) est désigné de fait pour tenir l’encensoir; or, il vaut mieux désigner pour cet honneur l’homme sur lequel le sort a passé 2 fois, que celui qui n’y a encore été soumis qu’une fois.
Pnei Moshe non traduit
מפני הרמאין. כדפרישית במתני' דלעיל:
אין אומרים ממי במקדש. ממי יתחיל הפייס מזה או מזה אלא כך היו עושין הממונה מגביה וכו' לסימן שיהיו יודעין שממנו היה הפייס מתחיל למנות:
וחש לומר שמא וכו'. וניחוש שמא מתכוין להגביה המצנפת מזה כדי שישלים המנין לאוהבו או לקרובו ויזכה. ומשני כמין קובליים היו עושין שעומדין בהיקף עגולה ולא היה יכול לכוין במהרה למי יכלה המנין. קובלייום הוא מין כלי עגול עשוי לתכשיט אשה נושק''א בלע''ז והוא ככולייר הנזכר התם בענין זה:
כיצד היה הפייס מהלך. כיצד היה מונה המנין אצבעות והולך אם לימין מזה שהתחיל בו למנות או לשמאל:
מן מה דתני. בתוספתא פ''ק ר' יהודה אומר לא היה פייס למחתה של קטרת אלא מי שזכה בקטרת אומר לזה שעל ימינו אף אתה תזכה למחתה וא''כ הדא אמרה לימין הפייס מהלך ולפי שהמנין היה הולך לימין והוא השני למנין אומר הזוכה בקטרת תזכה אתה אחרי למחתה:
תלמידוי וכו' בשם ר' חילפיי הכיני. משם מקום וכן הוא לעיל בסוף הלכה:
לשמאל הפייס מהלך הזוכה וכו'. כלומר לעולם לשמאל של זה שהתחילו בו היה המנין מהלך והזוכה במחתה אחרי הזוכה בקטרת העומד לימין הוא זוכה וטעמא מוטב שיזכה וכו' שהרי לעולם היה צריך שיוסיף הממונה לומר המנין ממה שהיו הכהנים שם וכדי שלא ידעו למי יכלה המנין וצריך שלא יוסיף כפל ממנין הכהנים דא''כ נודע הוא מי שיכלה המנין בו אלא מוסיף הוא פחות מהכפל כגון שהיו שם שלשים כהנים בבית אב של היום ומוסיף בהמנין ואומר ארבעים או חמשים נמצא כשמונה והולך לשמאל ממי שהתחיל בו העומדים לימין הזוכה עבר עליהם המנין שתי פעמים פעם אחת במנין שלשים הראשונים ופעם ב' במנין התוספת שהיא עשרה או עשרים שחזר המנין עליהם עד שבא אל הזוכה וכלה בו והעומדים משמאל הזוכה לא עבר עליהן המנין אלא בפעם אחת של מנין שלשים ולפיכך זה שאצלו בימין מזכה אותו בהמחתה שהוא סמוך לו ועבר המנין עליו שני פעמים:
מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁקָּדַם אֶת חֲבֵירוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלְמִזְבֵּחַ. נָטַל חֲבֵירוּ אֶת הַסַּכִּין וּתְקָעָהּ בְּלִיבּוֹ. עָמַד לוֹ רִבִּי צַדּוֹק עַח מַעֲלוֹת הָאוּלָם. אָמַר לָהֵן. שְׁמָעוּנִי אַחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּתוּב כִּֽי יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל וגו'. וְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶי֖ךָ וְשֽׁוֹפְטֶיךָ. אָנוּ מֵאֵיכָן לָנוּ לָמוּד. מִן הַהֵיכָל מִן הָעֲזָרוֹת. שְׁרוֹן כָּל עַמָּא בַכְייָן. עַד דְּאִינּוּן עֲסִיקִין בִּבְכִייָה נִכְנַס אָבִיו שֶׁלְאוֹתוֹ הַתִּינּוֹק. אָמַר לָהֶן. אֲנִי כַפָּרַתְכֶם. אַדַּיִין הַתִּינּוֹק מְפַרְפֵּר וְלֹא נִטְמָאת הַסַּכִּין. מְלַמֵּד שֶׁהָֽיְתָה טוּמְאָה קָשָׁה לָהֶן מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. לִגְנַיי.
Traduction
Un jour (71)Derenbourg, Essai, etc., p. 287, un cohen avait devancé un collègue à 4 coudées de l’autel; celui-ci prit son couteau et l’enfonça dans le cœur de son collègue. R. Tsadok se leva alors sur les marches du sanctuaire et dit au peuple: écoutez, mes frères, maison d’Israël, puisqu’il est dit (Dt 16, 1-2): lorsqu’on trouvera un cadavre, etc., tes vieillards et tes juges sortiront, etc.; or, à partir de quel endroit mesurerons-nous la distance légale (en présence de cet assassinat connu)? Sera-ce depuis le sanctuaire, ou depuis le parvis? Toute le monde se mit à pleurer, en songeant à la souillure du Temple. Sur ce, le père de la victime entra, en disant: que la mort de mon fils soit le pardon de votre impureté, car l’enfant est encore agonisant, et le couteau en ce cas n’est pas considéré comme impur. Cette parole a été énoncée à la honte de ce temps, puisque la pureté des ustensiles sacrés les préoccupait plus qu’un meurtre.
Pnei Moshe non traduit
שרון. התחילו:
שהיתה טומאה. של הכלים קשה להן משפיכות דמים וזה לגנאי להם שלא הקפידו על שפיכות דמים ולא השגיחו אלא על טומאת הכלים בלבד:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. אָמַר רִבִּי. וַהֲלֹא כֹּהֵן הַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי יָכוֹל הוּא לְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. תַּמָּן תַּנִּינָן. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִייָה וְיָצָא׃ וְנָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִייָה וְיָצָא׃ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָמָּה הָיָה נִכְנָס לִקְטֹרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת הַנֵּירוֹת יַקְטִירֶינָּה׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹבֵר לְהֵיטִב וּמַקְטִיר.
Traduction
– Selon R. Yohanan, on tirait quatre fois au sort, pour donner au culte plus de solennité (pompa). De même, le cohen qui a déjà pénétré au parvis pour enlever la cendre de l’autel intérieur pourrait aussi être chargé de nettoyer le chandelier saint; et pourtant l’on choisit à cet effet un autre cohen, afin de donner plus d’éclat à cette cérémonie. On a enseigné ailleurs (72)(Tamid 3, 9).: il posait le récipient des cendres sur le second degré, puis il sortait; de là, on le reprenait à nouveau, et l’on sortait. Or, dit R. Yohanan, on faisait à ce propos aller et venir deux fois, avant de procéder à la combustion de l’encens, afin de donner plus d’éclat à la cérémonie. R. Simon b. Lakish dit qu’une expression biblique prescrit de diviser ce nettoyage en deux part, parce qu’il est dit (Ex 30, 7): chaque matin, en nettoyant le luminaire, il fera fumer l’encens. R. Yohanan peut-il ne pas tenir compte de ce précepte biblique? Non, il a seulement voulu dire que le même homme pourrait nettoyer le luminaire et faire fumer l’encens: on divise l’opération pour augmenter la solennité.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן כדי לעשות פומפי לדבר. טעמא דמתני' מפרש מפני מה נחלקו העבודות האלו להרבה כהנים שהיא כדי לעשות פומבי ופרסום לדבר כדרבי דאמר והלא כהן המדשן את המזבח הפנימי יכול הוא לדשן ג''כ את המנורה מכיון שמתעסק בדישון ולמה הצריכו כהן אחר לדישון המנורה אלא כדי לעשות פומבי לדבר ובהתרבות הכהנים נתפרסם הדבר ביותר:
תמן תנינן. בפ''ג דתמיד גבי מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל הטני והניחו לפניו והיה חופן ונותן לתוכו ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. ולא היה מוציאו מיד לפי שהיה ממתין על זה שמדשן את המנורה כדקתני בתריה מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומן. לפי שהיו מפסיקין בין הטבת חמש נרות לבין הטבת שתי נרות לאבא שאול היה מפסיקין בדם התמיד ביניהן ואחר הטבת שתי נרות היה מקטיר את הקטרת ולרבנן דפליגי עליה היה מפסיק בקטרת בין החמש נרות ובין השתי נרות. ותנינן התם שלאחר שמדשן את החמש נרות הניח את הכוז שבו היה נותן דישון המנורה על מעלה שניה שהיתה שם ויצא ולפי שעדיין לא נגמר עבודתו עד לבסוף כדתנינן שם בפ''ו החלו עולים במעלות האולם מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם. מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני והשתחוה ויצא ומי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן וכו' נטל את הכוז ממעלה השניה והשתחוה ויצא. שמעינן מיהת מהני מתני' דשני פעמים היו נכנסין זה שדישן מזבח הפנימי לא היה מוציא את הדשן עד לבסוף עם המדשן את המנורה וזה שדישן את המנורה היה צריך להפסיק בהטבת הנרות כדלעיל ואחר שגמר עבודתו נטל את הכוז והשתחוה ויצא:
אמר ר' יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים. כלומר הרי הדישון מזבח הפנימי היה בשביל להקטיר הקטרת עליו לאחר שמסיר את הדשן ולמה היה צריך ליכנס בשביל כך שני פעמים ולא הוציא את הדשן בתחלה ואי משום שעדיין לא נגמר עבודת המדשן את המנורה והיה ממתין עליו ומשום שבמקום שמשימין דישון מזבח הפנימי משימין ג''כ דישון המנורה היא גופה קשיא ולמה לא גמר זה המדשן את המנורה עבודתו בפעם הראשון והיה לו לדשן את הכל והיו יכולין להוציא שניהן בפעם אחד אלא כדי לעשות פומפי לדבר ולפי שהיו נכנסין פעם אחר פעם היה יותר פרסום בדבר:
ר''ש בן לקיש אמר. מה ראיה זו מכאן הלא דבר תורה הוא שצריך להפסיק בהטבת הנרות כדדרשינן מדכתיב בבקר בבקר וגו' דה''ק חלקהו לשני בקרים בהטבת הנרות ובעידן הטבה תהא מקטיר קטרת ותפסיק בקטרת להטבת חמש ולהטבת שנים וכדלעיל:
מה עבד לה ר' יוחנן. להאי קרא:
עובר להטיב ומקטיר. כלומר אי מהטעמא דהכתוב ה''א דה''ק קרא כשעובר הוא להטיב מטיב את כולן והדר מקטיר ולא שמעינן בהדיא דבקטרת צריך הוא להפסיק בהטבת הנרות אלא דטעמא הוי משום כדי לעשות פומבי לדבר:
Yoma
Daf 11a
הלכה: 11a מְנַיִין לְדִישּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רִבִּי פְדָת בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהִשְׁלִ֨יךְ אוֹתָהּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן אֵינוֹ צָרִיךְ. אִם [לִקְבֹעַ] לוֹ מָקוֹם. כְּבָר כָּתוּב אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙. אִם לְלַמְּדָךְ שֶׁייִנָתֵן בְּמִזְרַחוֹ שֶׁלְכֶּבֶשׁ. כְּבָר כָּתוּב קֵ֔דְמָה. אַף הוּא דָרַשׁ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ מַה כָאן מִזְרַחוֹ שֶׁלְכֶּבֶשׁ אַף כָּאן מִזְרַחוֹ שֶׁלְכֶּבֶשׁ. מְנַיִין שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֶל מָק֖וֹם טָהֽוֹר. שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ טָהוֹר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. מְנַיִין לְדִישּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֶל מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן. שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ לְעוֹלָם. מְנַיִין לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וְהִזָּ֨ה עָלָי֧ו וְהִקְטִ֥יר. מַה הֲזָייָה בְגוּפוֹ אַף הַקְטָרָה בְגוּפוֹ. מְנַיִין לְמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. קוֹל הַחוֹמֶר. אִם מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אָסוּר בַּהֲנָייָה הַפְּנִימִי לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
R. Eliézer, de ce qu’il est dit (Lv 1, 16): et le jettera près de l’autel, à l’Orient, vers l’endroit des cendres. A quoi bon tant de précision? Ce ne saurait être pour fixer la place du jabot à rejeter, puisqu’il a déjà été dit: ''près de l’autel'', ni pour indiquer de le mettre à l’Orient de l’escalier, puisqu’il est dit: ''à l’Orient''. En outre, on a déjà déduit par analogie de l’expression ''près de l’autel'', répétée pour cette partie à rejeter et pour la cendre, que cette dernière doit être mise aussi à l’Orient; il reste donc à appliquer la dite expression pléonastique au précepte d’enlever la cendre. D’où sait-on qu’il est interdit (73)Meila, 3, 4. d’en tirer aucun jouissance? De l’analogie, dit R. Ila au nom de R. Eliézer, entre les expressions ''dans un endroit pur'', usitées pour l’enlèvement des cendres de chaque autel; c’est-à-dire que l’endroit soit tenu pur, par l’interdiction de tout accès étranger. Selon R. Zeira au nom de R. Eliézer, ce n’est pas ce qu’on a voulu dire; mais on déduit que la cendre enlevée de l’autel extérieur est interdite à toute jouissance, de ce qu’il est dit: ''et à la place des cendres'', savoir que cette place devra toujours être intacte (et, par suite, d’une jouissance interdite). On déduit le précepte d’enlever la cendre de l’autel intérieur par analogie, de ce que l’expression ''sur lui'' est usitée pour l’aspersion (Lv 16, 19) et pour l’encens (Ex 30, 7): comme l’aspersion doit avoir lieu sur lui, sur le corps même, il en sera de même de l’encens; ce qui nécessite l’enlèvement de la cendre. Enfin, pour l’autel intérieur, on sait que la cendre est interdite à toute jouissance par a fortiori: parce que par l’extérieur c’est interdit, l’intérieur l’est à plus forte raison.
Pnei Moshe non traduit
מנין לדישון מזבח הפנימי. בכל יום דלא כתיב ביה בהדיא והרים את הדשן כדכתיב אצל מזבח החיצון:
והשליך אותה וגו'. גבי עולת העוף כתיב והסיר את מראתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח אל מקום הדשן:
אינו צריך. לכתוב אל מקום הדשן:
אם לקבוע לו מקום שישליך. אותה אל מקום הדשן של מזבח החיצון כבר כתיב ביה אצל המזבח ואם עדיין אינו מפורש היכן אצל המזבח וללמדך בא שינתן במזרחו של כבש הרי כבר כתיב קדמה ואל מקום הדשן למה לי אלא מכאן לדישון מזבח הפנימי וללמד שינתן ג''כ אל מקום הדשן של מזבח החיצון:
אף הוא דרש וכו'. כלומר ומעתה דרש נמי ר' אלעזר לתרומת הדשן של מזבח החיצון דלא כתיב ביה קדמה ויליף בג''ש כתיב ביה ושמו אצל המזבח וכתיב כאן בעולת העוף אצל המזבח קדמה מה כאן מזרחו של כבש אף כאן מזרחו של כבש:
מנין שהוא אסור בהנייה. דישון מזבח הפנימי:
אל מקום טהור. כתיב אצל הוצאת הדישון של מזבח חיצון והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור ודישון מזבח הפנימי ג''כ צריך ליתן שם כדיליף לעיל ודרש אל מקום טהור שיהא מקומו טהור כלומר שלא יהנה וישתמשו שם שלא יטמאו המקום אלמא אסור בהנאה:
לא אמר כן. דנילף לפנימי ממקום טהור הכתוב אצל דישון מזבח החיצון וכן לא יליף לעיקר דישון מזבח הפנימי מכאן אלא כדלקמן דדישון מזבח החיצון שאסור בהנאה יליף מאל מקום הדשן הכתוב אצל עולת העוף דלכ''ע מקום הדשן על דישון מזבח החיצון נאמר ודריש אל מקום שיהא מקומו לעולם שלא יטלו אותו משם לאיזה דבר ולהנות בו:
מנין לדישון מזבח הפנימי. הואיל דלא דרשת אל מקום הדשן אלא על מקום דישון מזבח החיצון בלבד א''כ מנין שצריך לדשנו למזבח הפנימי:
והזה עליו והקטיר. כלומר דרשינן עליו עליו לג''ש כתיב ביה בפ' אחרי מות ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וגו' והזה עליו שבע פעמים וכתיב בפ' תצוה במזבח הפנימי והקטיר עליו אהרן קטרת וגו' מה הזיה בגופו של המזבח כדדרשינן מדכתיב וטהרו וקדשו שהיה חותה הגחלים הילך והילך והזה על טיהרו של המזבח אף עליו דכתיב בהקטרה בגופו של המזבח ומכאן שהיה צריך לדשנו בכל יום כדי להקטיר על גופו:
מנין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה. הדשן שלו ק''ו וכו' הפנימי שהוא יותר קדוש שאינו אלא להקטיר עליו קטרת בכל יום לכ''ש שיהא דשן שלו אסור בהנאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source